צו לישראל / קובי זאנה

 

 

                     א                                                                          

אני מצווה עליך ישראל, שתזכרי אותי

שתזכרי איך הוקרבתי לקורבן

אני מצווה עליך ישראל, שתזכרי את מותי

ומזלי לא היה כיצחק, לא היה לי אל נאמן.

 

             ב                                                                           

המאכלת היתה על גרוני

מבקשת לחתוך את עומק נשמתי

הנשמה ביקשה לא לעזוב את גופי

כי ביקשה כאחרון להגשים את חלומי

         ד

ישראל, אני מצווה עליך

זכרי כי מתי למענך

נפרדתי מאוהבי עם כאב בשבילך

ישראל! אחת היא צוואתי אליך

זכרי את מותי במסע ותזכירי לבניך.

                 ג   

להגשים את החלום, את חזון אבותי

להגיע אליך ישראל, להיות קרוב לאלוהי

להביט בך רגע, להאיר את עיני

ולמות בשלווה בארץ אבותי

מידע אודות המסע לירושלים

מתוך: ד"ר גדי בן-עזר, "המסע" של יהודי אתיופיה לישראל דרך סודאן

 

היציאה אל המסע לישראל קשורה בעיני העולים מאתיופיה קשר עמוק לזהות היהודית שלהם. החלום להגיע לציון, ל"ירוסאלם", הוא חלום עתיק שלהם אשר הועבר מאב לבנו ומאם לבתה. הם האמינו שיום אחד "הזמן יגיע" לעלות לירושלים.

בין השנים 1977 - 1985 החלה קהילת היהודים לצאת מאתיופיה. כ – 20,000  איש ואשה מקרב הקהילה עזבו את בתיהם בחופזה ובסודיות ונעו במסלול קשה ואכזרי לעבר גבולות המדינה, בעיקר לעבר סודאן. הם נאלצו לנוע מהר וללא הפסקה, לעתים ללא שינה, במסלולים הרריים צרים, בלילה, תוך פחד שאם לא ינועו מהר מספיק, ילכו לאיבוד. רבים נופלים ונפצעים ונאלצים להיוותר בדרך ולהמתין לקרובי משפחה שיאספו אותם חזרה לכפרם. צעירים צריכים לתמוך במבוגרים, הורים בילדיהם הרכים. הם עוברים תקופות של מחסור חמור או מוחלט במזון ובמים, ותוך כדי כך שהם צריכים לחצות מעברי הרים גבוהים, גאיות עמוקים, נהרות זורמים בעוז ואזורים מדבריים. הם סובלים ממחלות הנפוצות באזורי שפלה, בייחוד ממלריה, לאחר שירדו מן ההרים הגבוהים שבהם גרו. גם טפילי נהרות מציקים להם ופוגעים בבריאותם. אמהות נאלצות להיניק תוך כדי הליכה. עליהם להסתתר מחיות טרף וגם מחיילי הממשלה ומשודדי דרכים השולטים בשבילים ההרריים, עקב מלחמת האזרחים המתמשכת באתיופיה. רבים נאסרים ונחקרים תוך עינויים קשים ומוחזרים לאחור שוב ושוב. כספם נשדד וכן  בגדיהם ולעתים קרובות גם כדורי המלריה והאוכל והמים שהם נושאים. נערות ונשים צעירות עוברות חוויות של אונס או סכנת אונס וחטיפה. יש מהן שנותרו עד היום בסודאן או הועברו כשפחות לסעודיה. בסודאן, רבים חולים ומתים. בתקופה מסוימת מתים כ - איש ליום.

המסע הרגלי ארך בממוצע כשלושה עד חמישה שבועות, אך לעתים הוא נמשך גם חצי שנה, שנה ואפילו מספר שנים.

להפתעתם, משהגיעו למחנות המעבר בסודאן לא הועלו מיד לישראל אלא "נתקעו" ו"בילו" בסודאן בתנאים קשים, בעיקר במחנות פליטים, כשנה עד שנתיים בממוצע. השהייה במחנות היתה קשה ביותר, הן מבחינת התנאים הפיזיים והן עקב קשיים מידי אדם. רבים מבני הקהילה חלו ומתו. בסך הכל איבדה הקהילה כחמישית מבניה ובנותיה – 4,000 אנשים – במהלך המסע לישראל.

בנוסף לכל זאת להולכים במסע נגרם סבל נפשי רב בגלל הפרידה מבני המשפחה. באתיופיה  אדם המנותק ממשפחתו נחשב לאדם לא שלם. המשפחות התפרקו בדרך עקב הצורך לצאת מאתיופיה בחלקי משפחה, עקב קשיי המסע הרגלי ותלאותיו ועקב המוות הרב.

רבים מבני העדה מרגישים כי המסע הוא בעיקרו סיפור של גבורה, של הצלחה, של כוח סבל ונחישות, של התמודדות טובה, של תושייה  ושל אומץ לב. הצעירים לקחו אחרית בדרך ודאגו למבוגרים, מצאו דרכים לברוח ממחנה הפליטים, היו שותפים להברחת האנשים מסודאן או לחלוקת הכסף במחנות. חלקם באו במגע עם אנשי "המוסד" או שימשו סוכנים של המוסד, נתפסו ועונו, אך לא הסגירו סודות. כל זה תרם לדימוי שלהם בעיני עצמם ובעיני סביבתם כאנשים גיבורים רבי כוח. סיפורו של יעקב הוא דוגמה לסיפור גבורה: יעקב הציל את אחיו מטביעה בנהר הגועש כאשר קפץ אחריו למים. אחר כך רץ בלא הפסקה, גורר עמו את אחיו, בתוך סודאן מנסה להימלט מרודפיהם. הם התחלקו בנעליים לאחר שאחיו איבד את נעליו בנהר, ורצו, כל אחד נועל נעל אחת, תוך התעלמות מן הקוצים הגדולים שקרעו חתיכות מבשר רגליהם. יעקב משך וגרר את אחיו, שכבר התייאש וביקש שישאיר אותו למות. הוא רץ לילה שלם, מתעלם מפצצות התאורה שירו הסודאנים לתוך הלילה כדי לאתרם ולתופסם, וממכשולים אחרים. בסופו של דבר, עם אור הבוקר, התברר ליעקב שהוא נמצא כבר במחצית הדרך  לגדרף, עיירה שממנה יוכל לחפש את הדרך המהירה לישראל. ברור שיעקב חש כגיבור, שהציל את אחיו, וכך גם חשים אחיו והסובבים אותו. 

בתרבות האתיופית קיים מושג של "גובז" שמשמעותו המרכזית היא: אדם שהוא גיבור. הדבר מתבטא קודם כל ביכולתו של אדם להתמודד עם הליכה ממושכת בדרכים הרריות, תוך התקיימות על גרגרי חומוס יבש בלבד, בעמידה מול איתני טבע ובני אדם עוינים. בסופו של דבר, כל הצטיינות (גם בלימודים) נתפסת כמעניקה את הזכות לתואר "גובז", במיוחד עבור מתבגרים וצעירים.

מסודאן הגיעו יהודי אתיופיה לישראל בעיקר ברכבת אווירית, שאורגנה על ידי מדינת ישראל בסיוע אמריקאי ובינלאומי ובהסכמה שבשתיקה של שליטי סודאן.

עד שנת 1984 הגיעו יותר מ – 7,000 מיהודי אתיופיה לישראל. בנובמבר 1984 החל "מבצע משה" שארך כחודשיים ובו הוטסו עוד כ – 7,000. המבצע נעצר ב - 5 לינואר 1985 עקב דליפת מידע. חודשיים אחר כך התנהל מבצע "מלכת שבא" ובו הוטסו עוד כ – 1,200 מן היהודים שבמחנות הפליטים בסודאן לישראל. בשנת 1991, לאחר הפסקה של שש שנים, שבהן נותרו רבים מיהודי אתיופיה בשלבים שונים של המסע, נערך "מבצע שלמה" ובו הובאו עוד כ – 15,000 יהודים לישראל. זמן קצר אחרי מבצע שלמה התחלף המשטר באתיופיה והיציאה ממנה הפכה לפשוטה וקלה יותר. מאז ממשיכים העולים להגיע לישראל בקצב איטי מדי שנה. 

הפעלה זו היא אחת משלוש הפעלות העוסקות בשיריו של קובי זאנה שעלה כילד מאתיופיה, כל אחת מהפעילויות מדגישה נושאים אחרים. מומלץ לעיין גם בהפעלות:

"זכור ישראל" ו"להגיע אליך ישראל, להיות קרוב לאלוהי…".

 

מטרות:

  1. המשתתפים יבינו את המשמעות שמייחסים העולים מאתיופיה למסעם לארץ.

  2. המשתתפים יתוודעו לרגשות שליוו את העולים במסעם לארץ.

  3. המשתתפים יבררו מה הם יכולים לעשות למען יוצאי אתיופיה.

 

משך הפעילות: 60 דקות

למנחה: פעילות זו מבוססת על שירים שכתב  קובי זאנה בן העדה האתיופית שעלה לארץ בגיל עשר, סיים לימודי משפטים ומשמש היום כעורך דין בפרקליטות הצבאית.

 

עזרים: דף מידע אודות המסע לירושלים (נספח מס' 1) - כמספר המשתתפים.

השירים של קובי זאנה כמספר המשתתפים (נספח מס' 2)

כלי כתיבה

מהלך הפעילות

 

שלב א': בקבוצות

  1. המליאה מתחלקת לקבוצות של חמישה משתתפים. כל קבוצה:

  • מקבלת את דף המידע.

  • קוראת את דף המידע ורושמת לעצמה שלושה דברים ראויים לציון בדף המידע.

  •  מתכוננת להציג במליאה דבר אחד מתוך הדברים שכתבה.

למנחה: יש לרשום את הדברים על הלוח

שלב ב': במליאה

דיווח ודיון:

  1. מה לדעתכם  הרגישו האנשים שהיו במסע?

      לו הייתם כותבים  שיר כדי לתאר את המסע , מה הייתם מתארים?

  1.  אילו רגשות הייתם מביעים בשיר?

  2.  מה לדעתכם מסמל המסע עבור יהודי אתיופיה? (מימוש הזהות היהודית, גבורה, נחישות, כוח סבל, הקרבה).

 

 

שלב ג': חזרה לקבוצות

כל משתתף מקבל את כל השירים.

הקבוצה קוראת את השירים שקיבלה ובוחרת שיר בו תרצה לדון.

דיון:

  1. מדוע בחרתם דווקא בשיר זה?

  2. סמנו בשיר את כל המילים המתארות את המציאות כפי שהיא.

  3. כתבו במילים שלכם את כל המידע המופיע בשיר.

  4. לאיזה חלק  במסע לדעתכם מתייחס השיר? (את המסע ניתן לחלק לשלושה חלקים: לפני המסע, מהלך המסע ותום המסע. חלק מההולכים במסע מתו במהלכו).

  5. האם השיר מוסיף מידע על מה שמופיע בדף המידע? אם כן מהו?

  6. סמנו בשיר  את כל המילים המביעות רגש.

  7. מתוך המילים שסימנתם – מהו הרגש המרכזי המובע בשיר?

  8. עליכם "לענות" לכותב השיר. את התשובה תוכלו לענות במכתב, בשיר או בסיסמה.

  9. הכינו את התשובה להצגה במליאה.

 

שלב ד': במליאה

כל קבוצה תציג בפני המליאה את תשובתה.

דיון:

  1. מהם המסרים העולים מתשובותיכם?

  2. האם עלינו להעביר את המסרים האלה הלאה? למי?

  3. האם אנחנו יכולים לעזור ליוצאי אתיופיה? במה?

https://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/2F7451EF-623F-4C8E-90E4-0CFDAB222651/105649/halom.doc