אזון 

ספרי לי על עצמך

שמי אזון בת 26, עליתי לפני 10 שנים ב2010. עשיתי שירות לאומי בבית ספר לחינוך מיוחד, סיימתי השנה את התואר שלי, תואר בחינוך רגיל וחינוך מיוחד. כרגע אני גננת ואמא לילד אחד חמוד. אני גרה באור יהודה. יש לי ארבעה אחים- שתי אחיות סטודנטיות, אחות חיילת ואח שלומד בכיתה י'. 

 

את יכולה לספר לי על העלייה ארצה? מה היה התהליך שעברת? 

חיינו בכפר בשם אלפא, משם עברנו לגונדר שם חיינו חמש שנים בהמתנה לעלות לארץ אחרי חמש שנים עברנו לאדיס אבבה לשלושה וחצי שבועות ואז עלינו לארץ. החיים שלנו שם היו טובים.

כשעלינו לישראל היינו שנה וחצי במרכז קליטה ולאחר מכן קנינו בית בראשון לציון. 

סבתא שלי עדיין באתיופיה וגם חלק מהדודים שלי, הם מחכים לעלות לארץ. אנחנו מנסים לפרנס את עצמנו וגם אותם שם. 

 

למה בחרתם לעלות לישראל?

אתיופיה זאת לא השייכות שלנו. היינו גרים עם נוצרים ולא יכולנו לשמור את המצוות כמו שצריך. כשהיינו בגונדר, כשהיינו מתפללים היו מקללים אותנו וזורקים עלינו אבנים. תמיד רצינו וחלמנו להגיע לארץ הקודש ולירושלים. וברוך השם הגשמנו את החלום. ואני באמת מקווה ומתפללת שכל האלה שמחכים באתיופיה יעלו.  את יודעת, זו המדינה שלנו. זאת השייכות שלנו, אנחנו יהודים. זה חלום של כולנו שחלק הגשימו וחלק עדיין לא.

 

מה היו הציפיות שלך שעלית לישראל? ומה היה בפועל?

חשבתי שכולם יהודים וכולם דתיים. האמת חשבתי שלא קיים דבר כזה בן אדם שהוא לא שומר שבת וחגים. כשראיתי תמונות וכל הספרים שקראתי כשעדיין היינו בגונדר תמיד חשבתי שכולם אותו דבר ושכולם אוהבים אחד את השני. שמעתי על בית המקדש, שזה מקום מאד קדוש ושאנשים באים כדי להקריב קרבנות. החלום שלי זה היה לראות את כל זה במציאות. אבל כשבאתי וראיתי שיש רק קיר, הכותל, ממש התאכזבתי. אישית אני שומרת מצוות, אני הכי דתיה מהבית שלי. התפללנו, חלמנו ונלחמנו. אנשים שבאו לארץ והגשימו כביכול את החלום שכחו את הקב"ה. זאת הייתה אכזבה גדולה שלי, עדיין זה מלווה אותי.

עוד דבר שהיה לי ממש קשה זו הגזענות שאנחנו חווים כרגע, כל האפליות האלה בין אם זה בלימודים או לא משנה באיזה מקום. כל השוטרים שרוצחים אנשים שלנו. כל החילוקי דעות בגלל הצבע עור שלנו, כואב לי הלב.

 

דיברת על הגזענות שאת חווה כרגע,  זאת אומרת שפעם זה היה דבר שפחות הרגשת?

פעם לא הייתי מתעניינת בתקשורת, לא ידעתי ממש מה קורה. עכשיו אני קוראת, צופה בחדשות, ואני מבינה שיש המון גזענות. יכול להיות שפעם זה היה קיים אבל לא הייתי מודעת.

 

דיברת על האכזבות שהיו לך. האם היו דברים שכן אהבת בארץ?

בטח, היו גם וגם. בזמן התאקלמות שלנו היו אנשים שכן עזרו לנו, כן תמכו. כשהיו לנו קשיים למשל בשפה העברית אז היו כאלה שעזרו. הם היו מדריכים אותנו ואת ההורים